שיטה חדשנית לדגימת רקמות, שעשויה לחסוך מהחולים כאב וסיכון הקיים בביופסיות חוזרות בגישה המסורתית, פותחה על ידי צוות מאוניברסיטת תל אביב בשיתוף חוקרים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה והטכניון. השיטה החדשנית מסתמכת על שיטה פיזיקלית בשם אלקטרופורציה - הגדלת חדירות התאים בעזרת שדה חשמלי, במטרה לדגום נוזלים תוך תאיים בלבד ולא הרקמה השלמה.
עוד בעניין דומה
צוות המחקר הובל בידי פרופ' אלכס גולברג והחוקרת במעבדתו יוליה שביריוב מבית הספר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב יחד קבוצתו של פרופ' זהר יכיני מהמרכז הבינתחומי הרצליה והטכניון. דיווח על כך פורסם ב-Scientific Reports.
פרופ' יכיני הסביר: "דגימת רקמות בכלל ורקמות מגידולים סרטניים ומסביבתם בפרט היא הליך נפוץ ברפואה. יש לה חשיבות מיוחדת ברפואה מותאמת אישית. הדגימות משמשות לאבחון וכן לאפיון מבני ומולקולרי, במטרה לזהות את סוג הגידול ולצפות מראש את תגובתו לטיפולים השונים. כיום מבוצעות הדגימות בעיקר באמצעות ביופסיה, כלומר חיתוך והוצאה של פיסת רקמה. אך לשיטה זו מספר חסרונות: היא גורמת לפציעה ולדימום ואף לדלקת וכאב במקום הביופסיה. חשוב מכך: הדגימה שנלקחת בדרך זו היא מקומית ואיננה מספקת מיפוי מקיף על הגידול כולו.
"לכן, ביקשנו לפתח שיטה חלופית שעשויה להרחיב את המידע המופק מההליך על ידי דיגום נוזלים מהרקמה בעזרת שדה חשמלי".
פרופ' גולברג הוסיף: "הטכניקה הפיזיקלית אלקטרופורציה, שבה משתמשים בשדה חשמלי כדי להגדיל את החדירות של קרום התא, שימשה עד כה בעיקר להחדרת מולקולות כמו דנ"א או תרופות לתוך התא בהליכי הנדסה גנטית, או למיצוי מולקולות מצמחים בתעשיית המזון".
צוות המחקר נטל דגימות מכליה וכבד של עכברים בריאים ומסרטן כבד אנושי שהושתל בעכברים. כך נחשפו הרקמות לשילוב של פולסים חשמליים – 50 פולסים קצרים במתח גבוה של 500 וולט ו-50 פולסים ארוכים במתח נמוך של 50 וולט.
ההליך הפיק מתוך הרקמה נוזל, שממנו הופקו לאחר מכן מולקולות של חלבונים ו-RNA. אפיון החלבונים שמוצו מהרקמות העלה כי הפרופיל המולקולרי של הדגימות שנמדדו בדרך זו דומה לפרופילים המוכרים בספרות המדעית שהדרך להשגתן היתה ביופסיה שלמה של הרקמה. בכך הושג מידע אמין ומדויק יחסית על הרקמות הנבדקות.
פרופ' גולברג: "פיתחנו שיטה חדשנית לנטילת הדגימות המולקולריות מרקמות על ידי חשיפתן לשדות החשמליים. מיצוי מולקולות עם פולסים חשמלים מאפשר זיהוי רקמות סרטניות לעומת רקמות רגילות. לגישה זו יתרונות על פני שיטות הביופסיה המקובלות: היא איננה פוגעת ברקמה עצמה – פגיעה שעלולה לייצר דלקת ואף לעודד היווצרות גרורות; היא יכולה לזהות הימצאות של גידול סרטני באיבר מסוים גם כשמקומו המדויק של הגידול איננו ידוע; היא יכולה לאפשר דגימה ממקומות שונים ומיפוי מקיף של הרקמה או הגידול.
"להערכתנו", סיכם פרופ' גולברג, "הממצאים שלנו עשויים לשמש בסיס לפיתוח גישה חדשה לנטילת דגימות לאפיון גידולים סרטניים בבני אדם, שתסייע מאוד לרפואה המותאמת אישית".