החייאה חוץ-גופית משחזרת את הזילוח (פרפוזיה) והחמצון במטופלים ללא זרימת דם ספונטנית. עד כה לא נמצאו עדויות חד משמעיות בנוגע להשפעתה של החייאה חוץ-גופית על השרידות, כולל תוצאים נוירולוגיים חיוביים, בחולים שעברו דום לב מחוץ לכותלי בית החולים ואינם מגיבים לטיפול.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'The New England Journal of Medicine', החוקרים ערכו ניסוי רב-מרכזי, אקראי ומבוקר, במסגרתו מטופלים שעברו דום לב מחוץ לבית חולים הוקצו לקבלת החייאה חוץ גופית או החייאה רגילה (advanced cardiac life support). בקריטריוני ההכללה עמדו מטופלים בין הגילאים 18 ל-70, אשר קיבלו החייאה מעוברי אורח, סבלו מהפרעת קצב חדרית ראשונית, ולא נצפתה אצלם חזרה לדופק עצמוני (ROSC: return of spontaneous circulation) תוך 15 דקות מעת תחילת ההחייאה. התוצא הראשוני של המחקר היה שרידות עם תוצאים נוירולוגיים חיוביים, אשר הוגדרו כציון של 1 או 2 לפי ה-Cerebral Performance Category (טווח 1 עד 5, ציונים גבוהים יותר מצביעים על מוגבלות חמורה יותר) לאחר 30 יום. החוקרים ערכו אנליזות לפי ההקצאה (intention-to-treat).
ההקצאה האקראית כללה 160 חולים בסך הכל, כאשר 70 מתוכם הוקצו לקבלת החייאה חוץ-גופית ו-64 לקבלת החייאה רגילה; 26 חולים שלא עמדו בקריטריוני ההכללה בעת ההגעה לבית החולים לא נכללו. 14 חולים (20%) בקבוצת ההחייאה החוץ-גופית נמצאו בחיים עם תוצאים נוירולוגיים חיוביים לאחר 30 יום. לעומת זאת, בקבוצת ההחייאה הרגילה 10 חולים (16%) נמצאו בחיים עם תוצאים נוירולוגיים חיוביים לאחר תקופה זו (יחס הסיכויים, 1.4; רווח בר-סמך של 95%, 0.5 עד 3.5; P=0.52). מספר האירועים החריגים החמורים לכל חולה היה דומה בין שתי הקבוצות.
לסיכום, החייאה חוץ-גופית והחייאה רגילה הובילו להשפעות דומות על השרידות עם תוצאים נוירולוגיים חיוביים בקרב חולים שעברו דום לב מחוץ לבית החולים ולא הגיבו לטיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
